מזה כמה ימים, שהשלג הצטבר וחסם את דלת הבקתה בה התגוררתי בהרים ומנע ממני לרדת אל הכפר הסמוך. המזון שנותר ברשותי היה מועט וחדגוני משהו...

יום אחד הגיעה אלי לפגישה בקליניקה אשה יקרה, כשהיא מיואשת, עצובה, פוחדת ונמצאת בסטרס מטורף. מכירים את זה? לכולנו יש, לכל הפחות, רגעים כאלה. היא סיפרה שזה נמשך כבר זמן מה ונראה היה שזה לא הולך להשתנות... למעשה.. כל הסבל שלה היה תוצאה של הילכדות בתעתועי המחשבה והסרטים - מעגלי התחושות רגשות מחשבות שהיא מייצרת. אלה לא איפשרו לה לראות דבר מעבר למחשבות ולרגשות שלה. הזכרתי לה כיצד להבחין בין סיפורים שנדמים לאמת לבין עובדות ומציאות. כיצד לשאול שאלות שיודעות לחלץ אותנו מהתעתועים של הת

בעקבות השיתוף שקיבלתי אתמול ממטופלת מישראל ושני מטופלים מחו"ל, השתעשעתי הבוקר במחשבה, שמטפלים מזכירים קצת אנשי ביון: גם אלה וגם אלה...

את הקטע הזה של אלנה ת'ורן-וותר (דמות דמיונית, הטרונים) מודה שהיססתי אם להביא לכאן. אם אתם רגישים למילים שעוסקות בהפרשות גוף או שפה לא...

חג שמייח לכם חברי לפייסבוק , משפחה, תלמידים, חברים, אחים לדרך גם השנה הזו כמו כל השנים שקדמו לה לא תהיה טובה או רעה. היא לא יכולה להיות...

כשאנחנו חוששים לאכזב או להיעזב, או מאמינים שאנחנו אחראים לאושר של בן או בת הזוג או מצפים מעצמנו להיות בני זוג מושלמים, אנחנו מתחילים לרצות. ואפילו אם הוא או היא כלל לא מצפים מאתנו שנעשה זאת, אנחנו מוסיפים לרצות... אנחנו יוצאים מגדרנו כדי שלאותו אחר משמעותי יהיה טוב. גם במחיר של וויתור מתמשך על עצמנו ועל צרכינו. ובכל פעם שאנחנו פועלים מהמקומות האלה, אנחנו מתרחקים עוד כמה מילימטרים מעצמנו. וכך אנו מתחילים לפסוע הרחק מלבנו במורד של מדרון חלקלק שמוביל לניכור. אם זה נהיה הרגל (וזה

אז יש לי וידוי. נולדתי אי שם בנגב, ליד החווה של אריק. באזור יפה כל כך ובישוב מנותק כל-כך, עד שחברי האמיש היו נוהגים לבוא אליו לריטריטים,...

עצוב לי, אמר הנמר שבגן החיות. "על מה", פלטתי בלי לחשוב. ומהשוק, שוכח לגמרי מכך שנמר מדבר יש רק בסרטים של דיסני.. "על כך שאתם – בני האדם...

זהירות -פוסט חתרני במיוחד! אני נזכר בכך שצפיתי בפלא הזה לפני כמה שנים: עגבניות מרובעות! זה זכה לסיקור בכל מהדורות החדשות. "זה מדהים!" – נאמר בכתבה – "עכשיו סוף סוף העגבניות יתאימו בדיוק לארגז המלבני". בדרך זו, נוכל לדחוס עוד עגבניות לאותו ארגז מרובע. אותו מרובע, שהיה שם עוד בטרם נולדו ובאו העגבניות לעולם. כך נבטל את החלל המבוזבז שהיה בין העגבניות לבין עצמן וביניהן לבין הארגז. ובינינו, מה יכול להיות יותר אסתטי ופואטי מיעילות נקיה שכזו? אני נזכר בזה עכשיו, כשאני מהרהר ברצון של

מי שלמד אתי כמה קורסים בשיטת השער ושאל מהי התפתחות רוחנית נכונה, לדעתי, שמע אולי, כתשובה, את משל שתי הכוסות שאני מאד מחבב. (אזהרת קריאה : גרסה ספרותית קצת ארוכה - גרסת הבמאי סטייל) הנה.. "מהי התפתחות רוחנית?" התנפלתי בשאלה על הזקנה האינדיאנית המקומטת, שעיניה נבטו ערניות ואפילו מעט קונדסיות, בעת ששפשפה במרץ, זה כנגד זה, את הבגדים שכבסה בנהר. היא צחקקה לעצמה, בלי להרים את ראשה מהנהר.. "אינני יודעת מה זו רוחניות", ענתה. "אבל בגילי, אני כבר יודעת דבר מה על האדם ועל מה שהחיים מוזג