את הקטע הזה של אלנה ת'ורן-וותר (דמות דמיונית, הטרונים) מודה שהיססתי אם להביא לכאן. אם אתם רגישים למילים שעוסקות בהפרשות גוף או שפה לא נקיה, אולי לא כדאי שתמשיכו לקרוא... אותי הוא שעשע ונראה לי שאולי יש לו אפילו ערך. מה דעתכם?
הנה.. "אז זהו, שהייתי טפשה מספיק להתפתות ללכת עם חברתי הטובה לאחת הסדנאות הרוחניות האלה שלה.. דיברו שם, אתם יודעים, על להיות 'כאן ועכשיו' ולעשות טוב לכל היצורים החיים וכל הבולשיט הזה. רק כדי שלא אבלוט יותר מדי, ניסיתי גם אני לעצום את עיני ולעשות מדיטציה. כולם נראו שלווים כל-כך (כן, ברור שהצצתי..), אבל עבורי - הקול המרגיע של המנחה רק גרם לי לעצבים בכל הגוף, וכשהוא המשיך ודיבר נשימה ועל אהבה, יכולתי ממש לדמיין בעיני רוחי איך אני משתמשת בכעס שלי כדי לגרום לו להתגעגע לאויר ולאהוב את העובדה שהוא עדין בחיים:).
בסוף, לא יכולתי יותר לסבול את זה ורק כדי להוציא אותו משלוותו המעושה והמרגיזה שאלתי אותו בתמימות מעושה מול כל הכיתה: "תגיד.. אתה מדבר על כמה חשוב לנשום ולהתרכז בנשימה וכולי. ושזה משהו שזמין לכולנו.. אבל מה דעתך על לעשות 'מספר 2' טוב? אתה יודע, משהו שלוחץ כמו בוס אובססיבי בשישי אחה"צ - חיר_ון נחוש כזה, שיש לו רצון משל עצמו.. כמו נשימה - גם על זה אפשר להתבונן.. וגם זה זמין - לפחות לבני המזל שבינינו - לפחות פעם ביום.
הבן יונה לא התבלבל והשיב כך: "כשזה בא, הכנסי לשירותים, שבי עם עצמך והתבונני. רק התבונני.. שימי לב עד כמה את מעורבת בתהליך ומנסה לשלוט בו.. עד כמה את לוחצת או עוצרת ועד כמה את סומכת על הגוף שלך, שידע לעשות את הדבר בקצב שלו.. עד כמה המחשבות שלך נודדות לדברים אחרים, עד כמה את רוצה כבר לסיים ולהמשיך בחייך. בסדר?" "וכן, יקירה", הוא הוסיף בחצי חיוך כי לא יכל להתאפק כנראה - "שימי לב לנשימה שלך. האם היא סדירה או מקוטעת, האם היא שטוחה או עמוקה. אה, ואת זוכרת - בכל פעם שהמחשבות שלך נודדות, תחזירי אותן למה שקורה בגוף.. ואם בא לך, שימי לב אם זו את בכלל שנושמת.."
הקשבתי לו ונשמתי עמוק. לא בטוחה מה הקוקו הזה אמר, אבל מה אני יודעת, אולי בכל זאת קרה שם משהו? כי מבלי שרציתי בכך, העצבים שהיו לי בגוף הלכו ונרגעו. זהו! חשבתי לעצמי.. בראשון הבא אני נוסעת לשוק האיכרים. ובזה שאחריו אלך לסרט אינדי כלשהו."