"עכשיו כל הדיון הזה, דיון שמתנהל בתוכי, לא היה מתחיל בכלל, לולא יוחאי ישראלי, ההוא משיטת השער, היה מבקש ממני לעצום עיניים, לנשום ככה וככה נשימות עמוקות, ומנחה אותי לשאול את עצמי "כיצד הייתי מרגיש ואיך זה היה נראה מכל שאר הבחינות וההיבטים אם היה לי רכוש וכסף רב".
ואז כשעשיתי את זה, כלומר אמרתי לעצמי את מה שביקש, הרגשתי פה ושם, באזור החזה, תחושות ולחצים, לא משהו דרמתי, והאמירה הזו קפצה לי לראש. למחשבות. אין סתם, כמובן, בעניינים האלה. האמירה הזו צפה מתוכי כי היא חיה בתוכי. אולי אפילו מנהלת אותי. קשה לדעת כרגע.
יוחאי אומר שלהרבה אנשים שהוא פוגש בקליניקה יש אישיו של כסף. הם ושטרות לא בדיוק חברים. הרבה פעמים זה לא קורה בגללנו. בגלל דברים שעברנו בעצמנו. אלא בעקבות דברים ששמענו. ושקעו בתוכנו. האמירה "לא לנקר עיניים" היא אחת מהם. אבל יש עוד. ברור שיש עוד. למשל "כסף לא גדל על העצים", או "הכסף הוא לא הכל בחיים". או "אני לא מדבר על כסף", או "מרבה נכסים מרבה דאגות". אפשר להמשיך עם זה עד הערב. ואפשר גם לצאת מכל אלה למסקנה: בעיני רבים, רבים מדי פה, הכסף עבר מסע דה לגיטימציה. הוא רק אמצעי. מילה. ובכל זאת, עבור כל אחד מאיתנו, המילה הזו טעונה במשמעות אחרת. כזו שלפעמים גורמת לו, לכסף, להתרחק מאיתנו. במודע או שאולי לא במודע. לא חבל?
אז אחרי שדברים צפים וקצת מתנקים מתוכי, דברים שאולי לא חשבתי עליהם קודם, אפשר להתחיל לחשוב על דף חדש. עדיין לא חייבים לנקר עיניים, זה נכון, אבל גם לא חייבים לסבול בגלל זה. בכל זאת, כסף זה לא הכל בחיים. יש גם זהב."