רוּחַ אַדִּירָה מְנַשֶּׁבֶת

רוּחַ אַדִּירָה מְנַשֶּׁבֶת וְהִיא פּוֹרַעַת אֶת רֹאשִׁי.

גּוֹזֶלֶת מִמֶּנִּי אֶת בִּינָתִי. פּוֹרֶצֶת אֶת שֶׁעָרַי.

מְסַלֶּקֶת מִמֶּנִּי בְּגַסּוּת מַגָּעָם שֶׁל זִכְרוֹנוֹת עֲדִינִים,

מַרְחִיקָה וּמְפוֹגֶגֶת בְּהַתְמָדָה שִׂיחוֹת לֵב וְגוּפִים חֲמִימִים.

מְקַלֶּפֶת אֶת עוֹרִי, מַלְבִּינָה וּמְסַלֶּקֶת אֶת שְׂעָרִי.

מְפֹרֶרֶת עַצְמוֹתַי, מַפְרִידָה מִמֶּנִּי אֶת בְּשָׂרִי.

לוֹקַחַת מִמֶּנִּי אֶת שִׁירַי וְסִפּוּרִי.

אֱמוּנוֹתַי וַעֲרָכַי שֶׁנֶּאֶבְקוּ עַל תְּשׂוּמַת הַלֵּב,

מוֹשְׁכִים עַכְשָׁו בְּיֶתֶר שְׂאֵת גַּם אֶת תְּשׂוּמַת לִבִּי.

וְהֵם מִתְעַרְטְלִים וְנֶחֱשָׂפִים בִּפְנֵי

כְּשִׁלְטֵי חוּצוֹת זוֹלִים שֶׁמֻּצָּגִים בָּרְחוֹב.

הֶשֵּׂגֵי וְכִשְׁלוֹנוֹתַי שׁוֹרְקִים רֵיקִים כְּנֶגֶד הָרוּחַ.

עוֹלָמִי נִקְרַע מֵעֲלֵי.

פִּסַּת בָּשָׂר אַחַר פִּסָּה.

תְּפִיסָה אַחַר תְּפִיסָה.

אֲנִי הַנִּצְנוּץ בְּקַשְׂקַשֵּׂי הַדְּרָקוֹן,

הַמָּקוֹר לְכָל הַמַּחֲשָׁבוֹת.

לַשְׁלֶשֶׁת צִפּוֹרִים דְּבִיקָה,

קִיאוֹ המהביל שֶׁל לְוִיתָן.

אֲנִי מִצְמוּץ חָטוּף שֶׁל הָעַיִן,

הֶבְזֵק רִגְעִי שֶׁל זִכָּרוֹן.

רוּחַ אַדִּירָה מְנַשֶּׁבֶת לִרְוָחָה..

הֵיכָן יֵשׁ לְרוּחַ מֶרְחָב לְנַשֵּׁב בּוֹ?

כְּלוּם אֶפְשָׁרִי שֶׁתִּתְקַיֵּם תְּנוּעָה?

טוֹב, נִרְאֶה לִי שֶׁמִּצִּינוּ.

מִתְחַשֵּׁק לִי לִשְׁתּוֹת קָפֶה

עִם אֵיזֶה גּוּר תָּמִים שֶׁל מַאֲפֶה.