ערב שבת

חָשׁוּךְ אֶצְלָהּ,

וְשׁוּב נִדְלַק הָאוֹר..

כְּמוֹ לֹא יָדְעָה

אִם כְּבָר תִּשְׁכַּב לִישֹׁן.

הַיּוֹם שֶׁשַּׁי,

וְהִיא כָּל-כָּךְ לְבַד.

עַל הַשֻּׁלְחָן כּוֹסוֹת קָפֶה רֵיקוֹת,

שֶׁל חֲבֵרִים, אֲשֶׁר הָלְכוּ

לִפְנֵי שָׁעָה קַלָּה

זוּגוֹת לְבָתֵּיהֶם.

קוֹלוֹת הַצְּחוֹק אַתֶּם פָּרְחוּ,

וְנֶעֶלְמוּ מֵאֲחוֹרֵי טְרִיקַת דַּלְתוֹתֵיהֶם.

שֶׁשַּׁי הַיּוֹם,

וְהִיא כָּל-כָּךְ לְבַד.

הִיא מַנִּיחָה תַּקְלִיט וּמְצַפָּה..

וְכָל רִשְׁרוּשׁ, וְכָל עָלֶה נוֹשֵׁר

צוֹבֵט אֶת בְּדִידוּתָהּ שֶׁנֶּחְשְׂפָה.